<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן צ"א</h1>
<h2>דף ו:</h2>
ובכל יום כשילך לבית הכנסת ימהר רגליו ואפלו בשבת וביציאתו אל ימהר, כדגרסינן בפרקא קמא דברכות, אמר רבי חלבו אמר רב הונא היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. ולא אמרן אלא למיפק, אבל למיעל כל שכן דרהיטנא, שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה' (הושע ו, ג). אמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא לרבנן דקא מרהטי לפרקא בשבת וכו', כדאיתא התם.
<h2>דף ח.</h2>
לעולם יהא אדם זריז ומהיר לקום בבקר ממטתו בלי עצלות, להודות לאל יתברך על חסדיו אשר עשה עמו, שהחזיר לו נשמתו אשר הפקיד בידו והצילו ממאורעות המזומנים בשינה ומהפגעים המוכנים לבוא בלילה יותר מביום ושהחליף כחו. ובזה תתחדש בלבו לבקרים אהבת בורא עולם. ואם יהא מנמנם בשינה, ישים בלבו, שאם יקראנו אדם להרויח אפלו זהוב אחד, שישכים במהרה, אף על פי שיהיה מלוכלך בשינה, מה יש לו לעשות לעבודת מי שאמר והיה העולם. וגם יירא ממה שאמרו רבותינו בפרק שלישי דאבות (משנה י) רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית ויין של צהרים ושיחת הילדים מוציאין את האדם מן העולם. ואז יקדים בלב שלם להשכים לעבודת הבורא לילך ולהתפלל וירבו ימיו, כדגרסינן בפרקא קמא דברכות אמרו ליה לרבי יוחנן אכא סבי בבבל. תמה ואמר כתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה (דברים יא, כא), בארץ אין בחוצה לארץ לא, לבסוף אמר להו מאי עבידתיהו, אמרו ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא. אמר הינו דאהניא להו, דאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה אקדימו ואחשיכו לבי כנישתא, כי היכי דתורכון חיי. אמר רבי אחא בר חנינא מאי קראה, אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יום יום לשמור מזוזת פתחי (משלי ח, לד). וכתיב בתריה כי מצאי מצא חיים וגו'.
<h2>דף יד.</h2>
ואל ילך אדם לבית חברו ליתן לו שלום קודם שיתפלל, דגרסינן פרק היה קורא, אמר רב: כל הנותן שלום לחברו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה, שנאמר: חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא (ישעיה ב, כב), אל תקרי 'בַמה', אלא 'ב0מה'. ושמואל אמר: במה חשבתו לזה ולא לאלוה. מתיב רב ששת: בפרקים שואל מפני הכבוד, תרגמה רבי אבא: במשכים לפתחו. אמר רבי יונה אמר רבי זירא: כל הנותן שלום לחברו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה. אמר ליה: במה קאמרת, אמר ליה: אסור אמרי, כדרב אידי בר אבין, דאמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן: אסור לאדם שיתן שלום לחברו קודם שיתפלל, שנאמר: צדק לפניו יהלך וגו' (תהלים פה, יד). ואמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן: כל המתפלל ויוצא לדרך, הקדוש ברוך הוא עושה חפציו, שנאמר: צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.
<h2>דף מז:</h2>
ובקדימה הזאת היו מתפארים גדולי עולם, שהיו עושין בבית המדרש, דגרסינן במסכת סכה פרק הישן (כח, א), תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה, שמונה עשרה אמר להם שמעתי ושתים עשרה אמר להם לא שמעתי. רבי יוסי בר יהודה אומר חילוף הדברים. אמרו לו, רבי, כל דבריך אינם אלא מפי השמועה, אמר להם הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מרבותי, מימי לא קדמני אדם בבית המדרש ולא ישנתי בבית המדרש ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי ולא שחתי שיחת חולין ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי לעולם. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי, שלא שח שיחת חולין מימיו ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא קדמו אדם לבית המדרש ולא הניח אדם בבית המדרש ויצא ולא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא מצאו אדם יושב ודומם, אלא יושב ושונה, ולא פתח אדם פתח לתלמידיו, אלא הוא בעצמו, ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם, ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש, אלא בערבי פסחים וערב יום הכפורים. וכן היה רבי אליעזר תלמידו נוהג אחריו. תנו רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן וכו'.
ואם לא יוכל להשכים ראשון, לפחות ימנה מעשרה ראשונים ויטול שכר כנגד כל הבאים אחר העשרה, כדגרסינן פרק שלשה שאכלו, ואמר רבי יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה עם העשרה ראשונים שאפילו מאה באים אחריו נוטל שכר כנגד כלם. ויש ימים שהם מובדלים בקדימה ואיחור, כדגרסינן בפרק הקורא את המגלה בתרא (מגילה כג, א), תנו רבנן ביום טוב מאחרין לבוא וממהרין לצאת, בשבת ממהרין לבוא ולצאת, ביום הכפורים ממהרין לבוא ומאחרין לצאת.
